שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' לויטין

החלטה

כללי

1.        מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת ש. רנר), מיום 7.3.2013 בתיק ת"א 27932-12-11, לפיה רשאית הייתה המשיבה לטעון בגדר כתב התשובה, כי תניית בוררות בהסכם מכר בין הצדדים הִנה תנאי מקפח בחוזה אחיד ודינה להתבטל.

רקע עובדתי ודיוני

2. בבית משפט קמא מתבררת תובענת המשיבה כנגד המבקשת לפיצויים בגין ליקויי בנייה בדירה שרכשה על-פי הסכם מכר מיום 20.3.1995 (להלן: "ההסכם"). בכתב הגנתה טענה המבקשת, נוכח הוראת סעיף 2 להסכם, כי היה על המבקשת להביא את המחלוקת מושא כתב התביעה להכרעה בבוררות ומשלא עשתה כן יש לסלק את התביעה על הסף. בכתב תשובתה טענה המבקשת, כי סעיף 2 להסכם, שעניינו תניית בוררות, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד ודינו להתבטל.

3.בדיון בבית משפט קמא חזרה המבקשת על טענתה והדגישה, כי על המשיבה היה לעלות את הטענה בעניין תניית הבוררות בגדר כתב התביעה ולא בכתב התשובה, שכן מדובר בנימוק תביעה חדש, אשר תקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") אוסרת על העלאתו בכתב תשובה. בתגובתה טענה המשיבה, כי עילת התביעה מתבססת על חוק החוזים ובטענה לאי התאמה בדירה שרכשה וקיומם של ליקויי בנייה. המשיבה הוסיפה וטענה, כי סברה שהמבקשת לא תעלה טענה לקיומה של תניית בוררות, נוכח קיומם של הליכים מקבילים באותו עניין בבית המשפט, שבמהלכם לא טענה המבקשת לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות.

4.בהחלטתו, קבע בית משפט קמא, כי הטענה בדבר קיומו של תנאי מקפח בחוזה אחיד איננה חלק מעילת התביעה המבוססת על קיומם של ליקויי בנייה בדירה נשוא ההסכם ולפיכך לא היה מקום להעלות טענה זו במסגרת כתב התביעה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי משטענה המבקשת לעיכוב הליכים מכוח תניית בוררות, רשאית הייתה המשיבה לטעון במסגרת כתב התשובה, כי אין מקום לפנות להליכי בוררות, בשל היות תניית הבוררות תנאי מקפח בחוזה אחיד.

5.המבקשת איננה משלימה עם החלטת בית המשפט וטוענת בבקשה לפניי, כי היה על המבקשת לקבוע את עמדתה בעניין תניית הבוררות עובר להגשת כתב תביעתה ולטעון בגדרו מדוע אין מקום להליכי בוררות ומשלא עשתה כן והתעלמה לחלוטין מהוראות ההסכם, אין מקום להתיר את טענתה בגדר כתב התשובה. המבקשת הוסיפה וטענה, כי לא מדובר על עובדה חדשה שנולדה לאחר הגשת כתב התביעה, אלא טענה משפטית שלא ניתן להעלותה, אלא על דרך של תיקון כתב התביעה והדגישה, כי הדרך להעלאת טענה כגון תנאי מקפח בחוזה אחיד אינה על דרך של כתב תשובה. נוכח האמור, ביקשה לקבל את הבקשה ולבטל את החלטת בית משפט קמא.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להורות על הגשת תשובה, זאת נוכח טיבה של ההחלטה והיותה מצויה בגדר שיקול הדעת הנתון לבית משפט קמא, בדיון בהליכים שלפניו.

7.כידוע, ההכרעה בשאלת מתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" תיקבע בהתאם "...למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים" (רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אלוש (25.6.2007)). לפי אמת מידה זו, רשות ערעור תינתן בדרך כלל במקרים שבהם אם לא תינתן הכרעה בתוך פרק זמן קצר, יקשה להשיב את המצב לקדמותו מבחינת זכויות הצדדים מאוחר יותר; או במקרים שבהם מתן רשות ערעור עוד טרם פסק הדין הסופי מוצדק מבחינת היעילות הדיונית ועשוי לחסוך זמן שיפוטי יקר. במרביתם של המקרים, אין זכויותיהם של הצדדים או יעילות הדיון נפגעים כתוצאה מדחיית ההכרעה ממכלול השגותיהם של הצדדים עד לאחר מתן פסק דין סופי. ההלכה היא, כי במקרים כגון אלה יש להמתין עד למתן פסק הדין הסופי, שלאחריו ניתן יהיה להגיש ערעור בזכות על כלל הכרעותיה של הערכאה הדיונית. רשות לערער בטרם ניתן פסק דין סופי תינתן רק במקרים שבהם ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים זאת (לסקירת ההלכה, ראו: רע"א 6514/10 פלוני נ' ד"ר אהוד רוזנר (22.5.2011)).

8.        במקרה דנן, לא נמצאה עילה מספקת וטעם מיוחד שיצדיק להקדים את הדיון בהחלטת בית משפט קמא בעניין המתכונת הדיונית שנקטה המשיבה כדי להדוף את טענת המבקשת לתחולת תניית הבוררות ועל דרך של הגשת כתב תשובה, זאת בטרם מתן פסק הדין הסופי (רע"א 4846/11 בר עידן ייצור ופיתוח בע"מ נ' אשר אברג'יל (10.8.2011)).

9.         הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור איננה נוהגת, ככלל, להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית, שבעיקרם אינם מהותיים וביסודם נתונים הם לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ושהתערבות ערעורית בהם תהא נדירה ממילא (רע"א 3653/11 רמי דבורי נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (21.7.2011)). אזכיר, כי העיקרון המנחה הוא, כי "... ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליכים בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל (11.12.2001)). היינו, יש לאפשר להליך להתנהל עד תומו, ברצף וללא פיצול ההתדיינות בין הערכאות, ולהשיג גם על החלטות הביניים, ככל שיוותר הצורך לעשות כן, לאחר שיינתן פסק הדין ותתברר התמונה הכוללת על פיו. כלל זה יפה שבעתיים במקום שהמדובר בהחלטות דיוניות, הנוגעות לאופן ניהול ההליך (רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' נחום (10.6.2009); רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (6.4.2009)). לפיכך, תימנע ערכאת הערעור מלבחון את ההחלטה במסגרת בקשה לרשות ערעור, אלא במקרים חריגים, שענייננו אינו נמנה עליהם, כאשר ההחלטה שמבקשים לערער עליה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין (ראו: רע"א 6827/98 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, עירית נצרת עילית (14.7.1999)).

10.      ודוק, "... אפילו סבורה ערכאת הערעור, שראוי הוא להחליט על דרך דיונית אחרת, עדיין נשמר העקרון של אי התערבות" (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מד(2) 206, 211 (1990)), לרבות במקרים, בהם נפלה טעות בהחלטה, לגופה, גם אז אין הדבר מצדיק, בפני עצמו, מתן רשות ערעור (רע"א 4356/06 ואקים נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (18.6.2006)).

11.יחד עם זאת, בבחינת למעלה מהצורך, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה לגופה. הבקשה דנא הִנה הזדמנות לעמוד על מושכלות יסוד בסדרי הדין בערכאה הדיונית, הנוגעים לשלב הטיעון והגשת כתבי טענות.